Ktouboth
Daf 30b
משנה: בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוְיָן לֵיכִי מִינַאי אִינּוּן תְּהוֹן יָֽתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְזְנָן מִנִּכְסַי עַד דְּיִתְנַסְבָן לְגוּבְרִין חַייָב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.
Traduction
On écrit aussi dans le contrat: ''Les filles que tu auras de moi resteront dans ma maison (après ma mort) et elles seront nourries de mes biens jusqu’à ce qu’elles soient mariées''. Si cette clause n’a pas été écrite, elle existe néanmoins, puisque c’est une condition de droit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד דתינסבן לגוברין. עד שיתארסו ואם בגרו אע''פ שלא נתארסו אין להן מזונות דקי''ל בוגרת אין לה מזונות ולענין פרנס' פלוגתא היא בגמרא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. אִם אָמַר עַל שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשֹׁה דְּבָרָיו קַייָמִין. וְעַל מִי שֶׁאֶין רָאוּי לְיוֹרְשֹׁה אֵין דְּבָרָיו קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֶּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל (בַּת) בֶּן בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאָח לֹא. אָח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. 30b רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה טַעֲמָא אָֽמְרוּ. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה טַעֲם שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה רָאוּ חֲכָמִים לוֹמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא אַתְּ שֶׁשָּׁנִיתָה לָנוּ כֵּן יִרְתּוּן. (אָמַר לֵיהּ. יִטְלוּן תָּנִית. אָתָא לְגַבֵּיהּ.) אָמַר לֵיהּ. לֵית כָּאן יִרְתּוּן אֶלָּא יִטְלוּן. אָתָא לְגַבֵּי אָבוֹי אָמַר לֵיהּ. קִיפַּחְתָּה אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין אֲמַר לֵיהּ. טָעִיתִי טָעוּת שֶׁשִּׁנִּיתִי לָכֶם. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. קַל הוּא בִתְנַאי כְּתוּבָּה. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתוּבָּה וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא בָעוֹלָם וְכָאן לְמִי שֶׁאֵינוֹ בָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְתַמְיָה אֲנָא אֵיךְ רַבָּנִין מְדַמּוּ כְתוּבָּה לִירוּשָּׁה. לא דָמֵי. דִּירוּשָּׁה מִדְּבַר תּוֹרָה כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵיהֶן וְתֵימַר אָכֵן. אֲפִילוּ תֵימַר כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵי תוֹרָה לֹא מוֹדוּ בִתְנַיֵּי כְתוּבָּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן.
Traduction
On a enseigné ailleurs (216)(Baba Batra 8, 5) Il a fallu restituer ici la Mishna complète, dont le Talmud ne cite que la fin: ''Si quelqu’un dit qu’un tel soit mon héritier, et il a une fille, ou s’il dit que sa fille soit son héritière, et il a un fils, son dire est sans valeur; car ce serait établir une condition contraire au texte formel de la loi sur l’héritage. Selon R. Yohanan b. Broqa, si le père a désigné aussi comme légataire un individu apte à être cohéritier, sa désignation sera valable; mais s’il a désigné quelqu’un qui serait inapte à hériter, la désignation du père est nulle''. Or, dit R. Yohanan, ce Ben-Broqa ne s’est exprimé ainsi qu’au sujet d’un fils au milieu d’autres fils (des collatéraux), ou d’une fille au milieu d’autres filles (217)On admet le droit de préférence; mais, s’il s’agissait d’une fille au milieu de ses frères, ou d’un frère au milieu des filles, ce serait un legs inadmissible. R. Yossa dit au nom de R. Yohanan qu’un fait de ce genre arriva, et Rabbi enseigna de suivre l’avis de R. Yohanan b. Broqa. Sur ce, Rabbi ayant demandé à R. Nathan le babylonien, quel est le motif de l’avis exprimé par R. Yohanan b. Broqa, R. Zeira observa que la question doit être posée ainsi: pourquoi y a-t-il lieu d’adopter l’avis de ce R. Yohanan comme règle? Certes, répliqua R. Nathan à Rabbi, ne nous l’as-tu pas enseigné toi-même (dans la Mishna), en déclarant que le contrat n’a pas besoin de spécifier le droit de l’héritage par les fils pour le leur faire octroyer? (C’est donc que tu adoptes l’avis de R. Yohanan, de pouvoir léguer une part supérieure d’héritage à l’un des fils). -Non, répondit Rabbi, j’ai seulement enseigné que les fils peuvent prendre (ce qu’ils ont reçu en don, mais non un legs). R. Nathan, se rendit donc auprès du fils de Rabbi et lui dit: IL n’est pas dit là (des fils) qu’ils hériteront, mais qu’ils prendront. Puis R. Simon se rendit auprès de son père (auprès de Rabbi), et lui dit: Tu as apostrophé (surpris) Nathan le Babylonien, par une réponse évasive, quoique la version du texte dise bien ''ils hériteront'', et non ''ils prendront''. Aussi, Rabbi revint sur sa version, et R. Yossé b. R. Aboun dit que Rabbi s’exprima ainsi: C’est une erreur que j’ai commise dans mon enseignement, et en effet, la Mishna ne contient pas l’expression ''ils prendront'', mais ''ils hériteront''. Toutefois, dit R. Zeira, même de ce dernier terme, on ne peut rien conclure en faveur de notre R. Yohanan b. Broqa, car, puisqu’il s’agit de conditions relatives au contrat, les sages ont pu admettre un allégement; en tous lieux ordinaires, on ne peut rendre l’homme acquéreur qu’en vertu du contrat, tandis qu’ici (où il s’agit de règles habituelles), les paroles suffisent pour la mise en possession; d’ordinaire encore, on ne peut rendre acquéreur que l’homme en ce monde, tandis qu’ici, on peut même léguer à celui qui n’est pas encore né. Je m’étonne, dit R. Jérémie devant R. Zeira (218)Cf ci-dessus, 4, de ce que les rabbins comparent les règles du contrat à celles de l’héritage; or, l’analogie est incomplète, puisque l’héritage est d’ordre légal, tandis que le contrat est prescrit par les rabbins; comment donc dit-on de déduire un fait de l’autre? Et même en admettant que la règle du contrat soit d’ordre légal (219)V.ci-dessus, (1, 2), tous reconnaissent que les détails de conditions du contrat sont d’ordre rabbinique? (l’objection reste non résolue).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפרק יש נוחלין תנן האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקה אומר כו':
לא אמר בן ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות. דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים מי שירצה אבל בת בין האחים או את בין הבנות לא דאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת:
ורבי זעירא בשם רבי יוחנן וכו'. ובפ' יש נוחלין בהאי תלמודא גריס לה הכי רבי שאל לרבי נתן מה טעמא דר''י בן ברוקה רבי זעירא אמר אכן שאילה מה ראו לומר הלכה כר''י בן ברוקה א''ל ולא את הוא ששניתה לנו כן ירתון. כלומר דר''ז אמר לא ששאלו מ''ט דריב''ב אלא כן היתה השאלה מה ראו לומר הלכה והשיב רבי נתן הבבלי לרבי ולא אתה בעצמך שנית לנו במתני' בכתובת בנין דכרין אינון ירתון והאי נמי לבן בין הבנים ומדקאמרת לשון ירושה אלמא כר''י בן ברוקה סבירא לך דיש כח לאב להוריש לבן בין הבנים:
אמר ליה. רבי לרבי נתן יטלון תנית לא שניתי אלא אינון יטלון והוא לשון מתנה ולא משום ירושה:
אתא לגביה. חסרון הניכר הוא כאן וע''כ צריך להגיה וה''ג אתא לגבי בריה אמר ליה לית כאן ירתון אלא יטלון אתא לגביה אבוי אמר ליה קפחתה כו' כלומר שר' נתן בא לפני רבי שמעון ב''ר והשיב לו ג''כ דלא תנן ירתון אלא יטלון וכי הדר אתא ר''ש לגבי אביו אמר ליה קפחתה את נתן הבבלי בתשובה של כלום דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון ורבי בעצמו חזר בו שאמר לרבי נתן מתחילה יטלון תנן וטעמא משום דקי''ל בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי ואי ס''ד יטלון תנן והוי לשון מתנה מ''ט לא טרפא ממשעבדי אלא ע''כ ירתון קאמר ולשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה ומש''ה לא טרפא ממשעבדי דלא חלה עד לאחר מיתה ויפה הקשה לי רבי נתן. וכה''ג אמרינן בבבלי פ' י''נ דף קל''א אלא דשם גריס רבי אמר בעצמו ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי כו' מטעמא דאמרן:
אכין אמר ליה. כן אמר לו רבי טעות הוא שטעיתי ששניתי לכם מתחילה שאמרתי יטלון דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון:
קל הוא בתנאי כתובה. כלומר אפילו תימא ירתון תנן אין ראיה ממשנתינו לר''י בן ברוקה דשאני תנאי כתובה קל הוא שהקילו בה חכמים כמו שמצינו שהקילו בה דברים אחרים כדמפרש ואזיל:
אלא בכתובה. בשטר ואין מזכה אלא למי שהוא בעולם וכאן אפילו בדברים נתחייב ומזכה למי שאינו בעולם שהרי הבנים לא היו בעולם:
ותמיה אנא. מעיקרא איך מדמי רבנן כתובה לירושה והא לא דמי דירושה מד''ת וכתובה מדבריהן ותימר אכן בתמיה דנילף שיכול להוריש ירושה דאורייתא לבן בין הבנים מכתובה שהיא מדבריהם:
אפילו תימר. כלומר ואפ''ת למ''ד בפ''ק כתובה מד''ת לא פליג אלא בכתובה אבל בתנאי כתובה כ''ע מודים שהוא מדבריהן ואין אנו למדין מכאן שיכול לעקור ירושה מן התורה מן הבנים:
Ktouboth
Daf 31a
משנה: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלִים. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁין לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּה לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין נוֹתְנִין לָהּ כְּתוּבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתני' כך היו אנשי ירושלים כותבין. כל ימי מיגד אלמנותיך:
אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין וכו'. שבהם הדבר תלוי ואין הלכה כאנשי יהודה אלא כל זמן שלא נשאת ושלא תבעה כתובתה בב''ד ניזונת משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשה בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה:
משנה: וְאַתְּ תְּהֵא יָֽתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְזַנָּה מִנִּיכְסַיי כָּל יְמֵי מֵייגַּד אַרְמְלוּתִיךְ בְּבֵיתִי חַייָב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.
Traduction
Enfin, on écrit: ''Tu resteras dans ma maison et tu seras nourrie de mes biens, tout le temps que tu resteras veuve''. Si on ne l’a pas écrit au contrat, l’engagement existe néanmoins; c’est une condition juridique.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל יומי מיגד. כל ימי משך אלמנותיך. וימשכו תרגומו ונגידו:
הלכה: בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוֹן לֵיכֵי מִינַאי כול'. רִב חִסְדָּא אָמַר. בָּֽגְרוּ אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹת. נִישְׂאוּ אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. בָּֽגְרוּ לֹא נִשְׂאוּ נִשְׂאוּ לֹא בָֽגְרוּ. אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹתָן וְלֹא אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם הִילָא. וּמוֹדִין לְהַךְ כְּהָדָא. אָלְמָנָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת מִן הַיּוֹרְשִׁין. הִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִתְקַבַּלְתִי מִכְּתוּבָּתִי. וְהַיּוֹרְשִׁין אוֹמְרִין לָהּ. נִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתָךְ. עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁנִּתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. נִישֵּׂאת עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. וְהָא תַנִינָן. יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאָה אִמָּהּ אוֹ אָחִיהָ וְכָֽתְבוּ לָהּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זוּז יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָם. טַעֲמָא דִקְטַנָּה. הָא גְדוֹלָה וִויתִּירָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽטְלָה מִקְצָת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֲבִינָה בְשֵׁם רִבִּי אִסִּי. בְּכוֹר שֶׁחָלַק בְּפָשׁוּט חֲזָקָה וִויתֵּר. עוֹד הִיא שֶׁנָּֽטְלָה מִקְצָת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. לֹא נָטַל זֶה מִבְּכוֹרָתוֹ כְּלוּם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא 31a וּבְעָא מֵיעֲבַד כְּהָדָא דְרַב חִסְדָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנַנְיָה. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. בָּֽגְרוּ וְלֹא נִשְׂאוּ נִשְׂאוּ וְלֹא בָֽגְרוּ אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹתָן וְלֹא אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא אָֽמְרִי שְׁמוּעָה וְאַתְּ אָמַרְתָּ מַתְנִיתָא. תִּבָּטֵל שְׁמוּעָה מֵיקַּמֵּי מַתְנִיתָא.
Traduction
R. Hisda dit: lorsque les filles ont atteint la 2e majorité (ce qui équivaut au mariage pour l’émancipation), elles perdent le droit à la nourriture sur l’héritage paternel; une fois mariées, elles perdent le droit à réclamer le 1/10 des biens (représentant leur dot). R. Hiya au contraire a enseigné: si les filles ont atteint la 2e majorité, sans être mariées, ou si elles sont mariées sans avoir atteint la 2e majorité, elles perdent le droit d’être nourries sur l’héritage, mais non de participer (1/10) au partage futur. R. Abin ajoute au nom de R. Ila: tous reconnaissent pourtant que lorsque une veuve réclame son douaire aux héritiers de feu son mari, en arguant ne pas l’avoir encore touché, tandis que les héritiers prétendent qu’elle l’a touché avant son mariage, ces derniers sont tenus de fournir la preuve qu’elle l’a reçu par anticipation; si elle est mariée, c’est à elle qu’incombe la charge de prouver qu’elle ne l’a pas (contrairement à l’usage de le réclamer avant l’union). Comment R. Hiya a-t-il pu dire que les filles même mariées ne perdent pas le droit au 1/10 des biens légués? N’est-il pas dit plus loin (6, 6): ''Si une orpheline mineure a été mariée (de son consentement) par sa mère ou par ses frères, qui lui ont donné une dot de 50 zouz ou de 100, quand elle sera majeure, elle pourra réclamer d’eux le reste de ce qu’elle doit avoir''; or, c’est seulement en raison de sa minorité au moment du mariage qu’elle peut agir ainsi; mais si elle a été majeure, elle n’aurait droit qu’à un superflu (insignifiant)? On peut expliquer que, dans ladite Mishna, une fille majeure n’aura droit qu’à un reste, au cas où elle a déjà reçu une partie d’héritage (il ne s’agit alors que d’un complément). R. Abina, cependant, n’a-t-il pas dit au nom de R. Assé (220)B, Baba Batra 126 que si un fils aîné a pris une simple part d’héritage comme tout autre fils, il est présumé rester créancier pour le reste (bien qu’il n’ait rien pris de plus)? On peut aussi l’expliquer en ce sens que l’aîné a pris une part de ce qui lui reste à revenir. -Non, dit R. Yossé b. R. Aboun, ce fils n’a rien pris encore de sa part d’aîné (et pourtant il est qualifié comme la fille majeure de ladite Mishna, à l’opposé de R. Hiya). On soumit le fait à R. Mena, qui voulut se conformer à l’avis du préopinant, R. Hisda (de déclarer une telle fille déchue du droit de réclamer 1/10). Mais, lui objecta R. Hanania, R. Hiya n’a-t-il pas enseigné que si les filles ont atteint la 2e majorité sans être mariées, ou si elles sont mariées sans avoir atteint la 2e majorité, elles perdent le droit d’être nourries par l’héritage, mais elles ne perdent pas leur part (de 1/10)? En effet, répondit R. Mena, je ne parle que d’un avis particulier (celui de R. Hisda), tandis que tu rapportes l’enseignement de R. Hiya; le 1er doit céder devant l’enseignement formel.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בגרו איבדו מזונות. דהא דקתני עד דתינסבן לגוברין לאו דוקא אלא עד שיצאו לרשותן ואם בגרו איבדו והה''ד נתארסו:
נישאו איבדו פרנסתן. נדוניא מעישור נכסים דתקינו להן נקראת פרנסה דקסבר לא תיקנו נדוניא אלא היכא דמינסב' בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן אם נישאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית אבד' פרנסתה ואין לה אלא מה שפסקו לה אבל נישאת בקטנותה לא פליג:
תני ר''ח. ופליגא אדרב חסדא אלא בגרו אפילו לא נישאו ונישאו אפי' לא בגרו מזונות הוא דאבדו ולא פרנסתן:
ומודין להך בהדא אלמנה. אע''ג דפליגי בבנות דהתם אע''פ שנשאת איכא למימר דלא מחלה נדונייתה דקסברה אחר זמן אתבענה מהיורשים אבל מודים זה לזה באלמנה שהיא תובעת כתובתה מן היורשין היא אומרת וכו' דאם נישאת עליה להביא ראיה שאין דרכה להנשא ולא תתבע מקודם כתובתה מן היורשין:
והא תנינן. אדרבי חייא דלעיל פריך דקאמר נישאו לא אבדו פרנסתן:
יתומה שהשיאה וכו' להוציא מידם. עישור נכסים מה שראוי לה ולא אמרי' ויתרה ונתרצית במה שכתבו לה וטעמא דקטנה היא שהרי נישאת בנישואי אמה ואחי' הא בגדולה כגון נערה אמרינן דויתרה וקשיא לר''ח:
תיפתר שנטלה מקצת. כלומר התם היינו טעמא דויתרה בגדולה שנטלה מקצת כמו דקתני במתני' שכתבו לה במאה ונ' זוז והילכך דייקינן הא גדולה ויתרה ובשנטלה מקצת:
לא כן א''ר אבינא. בשור שנטל חלק כפשוט חזקה ויתר חלק בכורתו אלמא אע''ג דלא נטל מקצת אמרי' ויתר. עוד היא שנטל המקצת. כלומר התם נמי משום דנטל חלק פשוט כנטל מקצת היא וה''ט דויתר ודחי לה רבי יוסי ברבי בון דלא נטל מקצת מיקרי שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום ואפ''ה אמרינן דויתר ושמעינן מינה דגדולה ויתרה אע''פ שלא נטלה כלום וקשיא לר''ח:
ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא. דאיבדו פרנסתן:
והא תני ר''ת. ופליג עלה:
אנא אמרי שמועה. שמעתתא דרב חסדא ואת מייתית ברייתא דר''ח וא''כ תיבטל שמוע' דידי מקמי מתנית' דידך:
הלכה: רִבִּי זְעִירָא שְׁאַל שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פַּפַּי. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת. אָֽמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתָא הֲוָה פֶורנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִין. וַחֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת כְּרַב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יֵיבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יֵבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא טָב אֶלָּא עֶשְׂרִים כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא עֶשְׂרִים. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.
Traduction
R. Zeira fit demander à R. Nahman b. Jacob et R. Abimé b. Papi: quelle est la règle s’il n’y a pas de maison où la veuve et les orphelins puissent tous demeurer? Les héritiers, fut-il répondu, lui loueront une maison. Après quoi (si elle refuse), lorsqu’elle déclare vouloir demeurer sur le sol qui était à son mari, et eux offrent de payer la location (au dehors), la loi est en faveur des orphelins (qui ont, seuls, droit au sol). Ainsi, une femme ayant reçu en douaire 20 dinars ne pouvait avoir recours que sur une maison valant 10 dinars. Le cas fut soumis à R. Hanina, qui déclara qu’il fallait, ou lui constituer la maison en douaire, ou lui rembourser la somme de 20 dinars. R. Mena dit, au contraire: puisque la maison vaut seulement 10 dinars, c’est comme si le douaire était réduit à cette valeur, dont l’équivalent seul est dû; après quoi (si elle refuse), lorsqu’elle réclame le sol et les orphelins offrent l’équivalent en argent, le droit est en faveur de ces derniers.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא היה שם בית. ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו:
היורשין שוכרין לה בית. והם ידורו בביתם:
מכאן והילך. כלומר אם אינה רוצה והיא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור:
והן אומרים מעות. נשכור לך בית למדור ואנו נדור בבתינו:
הדין עם היתומים. לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר:
כהדא. אשה אחת היתה כתובתה עשרים דינר:
והוה תמן חד בית בטב עשרה דינר. שלא היה ליתומים ממה להגבותה אלא בית שוה עשרה דינר:
אמר או ייבון וכו'. או יתנו לה הבית בכתובתה או עשרים דינר:
אמר רבי מנא. דלא היא דמכיון דלית ביתא טב אלא עשר כמאן דלית לה פורנא אלא עשר גרסינן דאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שעבוד בעלמא יש לה עליו ולא יתנו לה כ''א שיווי דמיו:
מיכאן והילך וכו'. כלומר וה''נ לענין מדור דכיון שאין לה בגוף הבית כלום יסלקוה במעות וישכירו לה בית אחר:
הלכה: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין כול'. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל חָסוּ עַל כְּבוֹדָן וְלֹא חָסוּ עַל מָמוֹנָן. אַנְשֵׁי יְהוּדָה חָסוּ עַל מָמוֹנָן וְלֹא חָסוּ עַל כְּבוֹדָן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. וְאִית דְּאָֽמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. קַיסָרִין כִּיהוּדָה וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת כִּירוּשָׁלֵם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם. ולפיכך היו כותבין כל ימי מיגד אלמנותיך שהוא לכבוד להם שתשב בביתו ותזון מנכסיו:
אנשי יהודה חסו על ממונם. יותר מעל כבודן ולפיכך נתנו הברירה ביד היורשים:
קיסרין. נהגו כיהודה ושאר כל הארצות נהגו כירושלים:
וְאַתְּ תְּהֵא יָֽתְבָא בְּבֵיתִי. רָבִין בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. מֵעַכְשָׁיו נִתְקַייְמוּ בָהּ תְּנָאֵי כְּתוּבָּה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מָחֲלָה לוֹ עַל כְּתוּבָּתָהּ מָהוּ. זְכוּתָהּ אָֽבְדָה זְכוּת בָּנֶיהָ לֹא אָֽבְדָה.
Traduction
– R. Abin b. Hiya demanda en présence de R. Zeira: si le futur a cohabité avec sa fiancée pendant qu’elle était encore chez son père, dira-t-on que, dès ce moment (par l’union) les conditions du contrat se trouvent accomplies, et la femme n’a plus droit à la nourriture paternelle, ou peut-elle attendre que le mariage régulier ait eu lieu pour y renoncer? (Question non résolue). R. Aboun b. Hiya demanda aussi devant R. Zeira: si la femme a renoncé à recevoir un douaire de son mari, a-t-elle de ce fait perdu tout recours à une réclamation contre ses fils, ou n’a-t-elle pas renoncé à tirer un bien de ses fils? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
בא עליה. מן האירוסין עודה בבית אביה אם נאמר כיון שבא עליה יש לה מזונות דמעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה או אינה אלא דרך נישואין דוקא ולא איפשטא:
מחלה לו על כתיבתה מהו. לענין תנאי כתובה של הבנים מי נימא דמחלה לו על הכל או דילמא זכותה אבדה אבל זכות בניה לא אבדה שאינה יכילה למחול זכותן ולא איפשטא:
רִבִּי זְעִירָא שָׁלַח שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פָּפָּא. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת מַאי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָאֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵם אוֹמְרִים מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתְּתָא הֲוָה פֶורנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִים. וַחֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת טָב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יְהָבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יְהָבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא אֶלָּא בָעֲשָׂרָה רֵּינָרִין כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא בָעֲשָׂרָה דֵּינָרִין. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.
Traduction
חַד בַּר נַשׁ מִי דְמַךְ אֲמַר. יֵיבוֹן לְאִיתְּתָא דְּהַהוּא גַבְרָא פֶרְנֵא. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא אָמַר. יִתְקַייְמוּן דִּבְרֵי הַמֵּת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָה. וְיֵשׁ אָדָם מְבַטֵּל תְּנַאי כְתוּבָּה בַּפֶּה. אָמַר לֵיהּ. אַנְתְּ אָֽמְרָת אַתְּ מְנָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא בַגָּלִיל אֲנָן קַייָמִין. וְסַבְרִינָן מֵימַר. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל חָסוּ עַל כְּבוֹדָן לֹא עַל מָמוֹנָן.
Traduction
Un homme, à son lit de mort, donna l’ordre de restituer le douaire à sa femme (pour dispenser les héritiers de la garder). Le fait fut soumis à R. Mena, qui décida d’obéir au défunt. Mais, lui répliqua R. Hanina, est-il admissible d’annuler verbalement les conditions mêmes d’un contrat? Tu le prétends ainsi, répliqua R. Mena, que c’est une condition formelle; mais d’où le sais-tu? C’est que, répondit R. Hanania, nous sommes bien en Galilée; or, on sait déjà que les Galiléens tiennent plus à la considération qu’à l’argent (il est donc d’usage prépondérant de laisser à la femme la maison maritale pour l’habitation, malgré l’ordre contraire).
Pnei Moshe non traduit
מי דמך. כשהיה נפטר היה מצוה שיתנו לאשתו כתובתה ויפטרו אותה:
ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. הא מתנאי כתובה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה ואיך יכול לבטל תנאי כתובה במה שצוה בפה. אנת אמרת. אתה בעצמך אמרת לזאת ומנא לך הא דתנאי כתובה הכי הוה:
ולא בגליל אנן קיימין. וכבר סברנן מימר דאנשי הגליל חסו על כבודן יותר מעל ממונם ובודאי תנאי כתובה היה לפי המנהג ואע''פ שצוה אין מבטלין המנהג:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source