משנה: בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוְיָן לֵיכִי מִינַאי אִינּוּן תְּהוֹן יָֽתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְזְנָן מִנִּכְסַי עַד דְּיִתְנַסְבָן לְגוּבְרִין חַייָב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד דתינסבן לגוברין. עד שיתארסו ואם בגרו אע''פ שלא נתארסו אין להן מזונות דקי''ל בוגרת אין לה מזונות ולענין פרנס' פלוגתא היא בגמרא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. אִם אָמַר עַל שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשֹׁה דְּבָרָיו קַייָמִין. וְעַל מִי שֶׁאֶין רָאוּי לְיוֹרְשֹׁה אֵין דְּבָרָיו קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֶּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל (בַּת) בֶּן בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאָח לֹא. אָח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. 30b רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה טַעֲמָא אָֽמְרוּ. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה טַעֲם שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה רָאוּ חֲכָמִים לוֹמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא אַתְּ שֶׁשָּׁנִיתָה לָנוּ כֵּן יִרְתּוּן. (אָמַר לֵיהּ. יִטְלוּן תָּנִית. אָתָא לְגַבֵּיהּ.) אָמַר לֵיהּ. לֵית כָּאן יִרְתּוּן אֶלָּא יִטְלוּן. אָתָא לְגַבֵּי אָבוֹי אָמַר לֵיהּ. קִיפַּחְתָּה אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין אֲמַר לֵיהּ. טָעִיתִי טָעוּת שֶׁשִּׁנִּיתִי לָכֶם. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. קַל הוּא בִתְנַאי כְּתוּבָּה. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתוּבָּה וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא בָעוֹלָם וְכָאן לְמִי שֶׁאֵינוֹ בָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְתַמְיָה אֲנָא אֵיךְ רַבָּנִין מְדַמּוּ כְתוּבָּה לִירוּשָּׁה. לא דָמֵי. דִּירוּשָּׁה מִדְּבַר תּוֹרָה כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵיהֶן וְתֵימַר אָכֵן. אֲפִילוּ תֵימַר כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵי תוֹרָה לֹא מוֹדוּ בִתְנַיֵּי כְתוּבָּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו תימר. כלומר ואפ''ת למ''ד בפ''ק כתובה מד''ת לא פליג אלא בכתובה אבל בתנאי כתובה כ''ע מודים שהוא מדבריהן ואין אנו למדין מכאן שיכול לעקור ירושה מן התורה מן הבנים:
ותמיה אנא. מעיקרא איך מדמי רבנן כתובה לירושה והא לא דמי דירושה מד''ת וכתובה מדבריהן ותימר אכן בתמיה דנילף שיכול להוריש ירושה דאורייתא לבן בין הבנים מכתובה שהיא מדבריהם:
אלא בכתובה. בשטר ואין מזכה אלא למי שהוא בעולם וכאן אפילו בדברים נתחייב ומזכה למי שאינו בעולם שהרי הבנים לא היו בעולם:
קל הוא בתנאי כתובה. כלומר אפילו תימא ירתון תנן אין ראיה ממשנתינו לר''י בן ברוקה דשאני תנאי כתובה קל הוא שהקילו בה חכמים כמו שמצינו שהקילו בה דברים אחרים כדמפרש ואזיל:
אכין אמר ליה. כן אמר לו רבי טעות הוא שטעיתי ששניתי לכם מתחילה שאמרתי יטלון דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון:
אתא לגביה. חסרון הניכר הוא כאן וע''כ צריך להגיה וה''ג אתא לגבי בריה אמר ליה לית כאן ירתון אלא יטלון אתא לגביה אבוי אמר ליה קפחתה כו' כלומר שר' נתן בא לפני רבי שמעון ב''ר והשיב לו ג''כ דלא תנן ירתון אלא יטלון וכי הדר אתא ר''ש לגבי אביו אמר ליה קפחתה את נתן הבבלי בתשובה של כלום דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון ורבי בעצמו חזר בו שאמר לרבי נתן מתחילה יטלון תנן וטעמא משום דקי''ל בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי ואי ס''ד יטלון תנן והוי לשון מתנה מ''ט לא טרפא ממשעבדי אלא ע''כ ירתון קאמר ולשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה ומש''ה לא טרפא ממשעבדי דלא חלה עד לאחר מיתה ויפה הקשה לי רבי נתן. וכה''ג אמרינן בבבלי פ' י''נ דף קל''א אלא דשם גריס רבי אמר בעצמו ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי כו' מטעמא דאמרן:
אמר ליה. רבי לרבי נתן יטלון תנית לא שניתי אלא אינון יטלון והוא לשון מתנה ולא משום ירושה:
ורבי זעירא בשם רבי יוחנן וכו'. ובפ' יש נוחלין בהאי תלמודא גריס לה הכי רבי שאל לרבי נתן מה טעמא דר''י בן ברוקה רבי זעירא אמר אכן שאילה מה ראו לומר הלכה כר''י בן ברוקה א''ל ולא את הוא ששניתה לנו כן ירתון. כלומר דר''ז אמר לא ששאלו מ''ט דריב''ב אלא כן היתה השאלה מה ראו לומר הלכה והשיב רבי נתן הבבלי לרבי ולא אתה בעצמך שנית לנו במתני' בכתובת בנין דכרין אינון ירתון והאי נמי לבן בין הבנים ומדקאמרת לשון ירושה אלמא כר''י בן ברוקה סבירא לך דיש כח לאב להוריש לבן בין הבנים:
לא אמר בן ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות. דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים מי שירצה אבל בת בין האחים או את בין הבנות לא דאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת:
תמן תנינן. בפרק יש נוחלין תנן האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקה אומר כו':
הלכה: בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוֹן לֵיכֵי מִינַאי כול'. רִב חִסְדָּא אָמַר. בָּֽגְרוּ אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹת. נִישְׂאוּ אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. בָּֽגְרוּ לֹא נִשְׂאוּ נִשְׂאוּ לֹא בָֽגְרוּ. אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹתָן וְלֹא אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם הִילָא. וּמוֹדִין לְהַךְ כְּהָדָא. אָלְמָנָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת מִן הַיּוֹרְשִין. הִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִתְקַבַּלְתִי מִכְּתוּבָּתִי. וְהַיּוֹרְשִין אוֹמְרִין לָהּ. נִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתָךְ. עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁנִּתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. נִישֵּׂאת עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. וְהָא תַנִינָן. יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאָה אִמָּהּ אוֹ אָחִיהָ וְכָֽתְבוּ לָהּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זוּז יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָם. טַעֲמָא דִקְטַנָּה. הָא גְדוֹלָה וִויתִּירָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽטְלָה מִקְצָת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֲבִינָה בְשֵׁם רִבִּי אִסִּי. בְּכוֹר שֶׁחָלַק בְּפָשׁוּט חֲזָקָה וִויתֵּר. עוֹד הִיא שֶׁנָּֽטְלָה מִקְצָת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. לֹא נָטַל זֶה מִבְּכוֹרָתוֹ כְּלוּם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא 31a וּבְעָא מֵיעֲבַד כְּהָדָא דְרַב חִסְדָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנַנְיָה. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. בָּֽגְרוּ וְלֹא נִשְׂאוּ נִשְׂאוּ וְלֹא בָֽגְרוּ אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹתָן וְלֹא אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא אָֽמְרִי שְׁמוּעָה וְאַתְּ אָמַרְתָּ מַתְנִיתָא. תִּבָּטֵל שְׁמוּעָה מֵיקַּמֵּי מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא היה שם בית. ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו:
היורשין שוכרין לה בית. והם ידורו בביתם:
מכאן והילך. כלומר אם אינה רוצה והיא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור:
והן אומרים מעות. נשכור לך בית למדור ואנו נדור בבתינו:
הדין עם היתומים. לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר:
כהדא. אשה אחת היתה כתובתה עשרים דינר:
והוה תמן חד בית בטב עשרה דינר. שלא היה ליתומים ממה להגבותה אלא בית שוה עשרה דינר:
אמר או ייבון וכו'. או יתנו לה הבית בכתובתה או עשרים דינר:
אמר רבי מנא. דלא היא דמכיון דלית ביתא טב אלא עשר כמאן דלית לה פורנא אלא עשר גרסינן דאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שעבוד בעלמא יש לה עליו ולא יתנו לה כ''א שיווי דמיו:
מיכאן והילך וכו'. כלומר וה''נ לענין מדור דכיון שאין לה בגוף הבית כלום יסלקוה במעות וישכירו לה בית אחר:
גמ' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם. ולפיכך היו כותבין כל ימי מיגד אלמנותיך שהוא לכבוד להם שתשב בביתו ותזון מנכסיו:
אנשי יהודה חסו על ממונם. יותר מעל כבודן ולפיכך נתנו הברירה ביד היורשים:
קיסרין. נהגו כיהודה ושאר כל הארצות נהגו כירושלים:
תני ר''ח. ופליגא אדרב חסדא אלא בגרו אפילו לא נישאו ונישאו אפי' לא בגרו מזונות הוא דאבדו ולא פרנסתן:
גמ' בגרו איבדו מזונות. דהא דקתני עד דתינסבן לגוברין לאו דוקא אלא עד שיצאו לרשותן ואם בגרו איבדו והה''ד נתארסו:
נישאו איבדו פרנסתן. נדוניא מעישור נכסים דתקינו להן נקראת פרנסה דקסבר לא תיקנו נדוניא אלא היכא דמינסב' בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן אם נישאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית אבד' פרנסתה ואין לה אלא מה שפסקו לה אבל נישאת בקטנותה לא פליג:
ומודין להך בהדא אלמנה. אע''ג דפליגי בבנות דהתם אע''פ שנשאת איכא למימר דלא מחלה נדונייתה דקסברה אחר זמן אתבענה מהיורשים אבל מודים זה לזה באלמנה שהיא תובעת כתובתה מן היורשין היא אומרת וכו' דאם נישאת עליה להביא ראיה שאין דרכה להנשא ולא תתבע מקודם כתובתה מן היורשין:
והא תנינן. אדרבי חייא דלעיל פריך דקאמר נישאו לא אבדו פרנסתן:
יתומה שהשיאה וכו' להוציא מידם. עישור נכסים מה שראוי לה ולא אמרי' ויתרה ונתרצית במה שכתבו לה וטעמא דקטנה היא שהרי נישאת בנישואי אמה ואחי' הא בגדולה כגון נערה אמרינן דויתרה וקשיא לר''ח:
תיפתר שנטלה מקצת. כלומר התם היינו טעמא דויתרה בגדולה שנטלה מקצת כמו דקתני במתני' שכתבו לה במאה ונ' זוז והילכך דייקינן הא גדולה ויתרה ובשנטלה מקצת:
לא כן א''ר אבינא. בשור שנטל חלק כפשוט חזקה ויתר חלק בכורתו אלמא אע''ג דלא נטל מקצת אמרי' ויתר. עוד היא שנטל המקצת. כלומר התם נמי משום דנטל חלק פשוט כנטל מקצת היא וה''ט דויתר ודחי לה רבי יוסי ברבי בון דלא נטל מקצת מיקרי שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום ואפ''ה אמרינן דויתר ושמעינן מינה דגדולה ויתרה אע''פ שלא נטלה כלום וקשיא לר''ח:
ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא. דאיבדו פרנסתן:
והא תני ר''ת. ופליג עלה:
אנא אמרי שמועה. שמעתתא דרב חסדא ואת מייתית ברייתא דר''ח וא''כ תיבטל שמוע' דידי מקמי מתנית' דידך:
וְאַתְּ תְּהֵא יָֽתְבָא בְּבֵיתִי. רָבִין בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. מֵעַכְשָׁיו נִתְקַייְמוּ בָהּ תְּנָאֵי כְּתוּבָּה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מָחֲלָה לוֹ עַל כְּתוּבָּתָהּ מָהוּ. זְכוּתָהּ אָֽבְדָה זְכוּת בָּנֶיהָ לֹא אָֽבְדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
מי דמך. כשהיה נפטר היה מצוה שיתנו לאשתו כתובתה ויפטרו אותה:
ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. הא מתנאי כתובה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה ואיך יכול לבטל תנאי כתובה במה שצוה בפה. אנת אמרת. אתה בעצמך אמרת לזאת ומנא לך הא דתנאי כתובה הכי הוה:
ולא בגליל אנן קיימין. וכבר סברנן מימר דאנשי הגליל חסו על כבודן יותר מעל ממונם ובודאי תנאי כתובה היה לפי המנהג ואע''פ שצוה אין מבטלין המנהג:
מחלה לו על כתיבתה מהו. לענין תנאי כתובה של הבנים מי נימא דמחלה לו על הכל או דילמא זכותה אבדה אבל זכות בניה לא אבדה שאינה יכילה למחול זכותן ולא איפשטא:
בא עליה. מן האירוסין עודה בבית אביה אם נאמר כיון שבא עליה יש לה מזונות דמעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה או אינה אלא דרך נישואין דוקא ולא איפשטא:
משנה: וְאַתְּ תְּהֵא יָֽתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְזַנָּה מִנִּיכְסַיי כָּל יְמֵי מֵייגַּד אַרְמְלוּתִיךְ בְּבֵיתִי חַייָב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כל יומי מיגד. כל ימי משך אלמנותיך. וימשכו תרגומו ונגידו:
מתני' כך היו אנשי ירושלים כותבין. כל ימי מיגד אלמנותיך:
אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין וכו'. שבהם הדבר תלוי ואין הלכה כאנשי יהודה אלא כל זמן שלא נשאת ושלא תבעה כתובתה בב''ד ניזונת משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשה בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה:
הלכה: רִבִּי זְעִירָא שְׁאַל שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פַּפַּי. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת. אָֽמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתָא הֲוָה פֶורנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִין. וַחֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת כְּרַב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יֵיבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יֵבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא טָב אֶלָּא עֶשְׂרִים כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא עֶשְׂרִים. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא היה שם בית. ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו:
היורשין שוכרין לה בית. והם ידורו בביתם:
מכאן והילך. כלומר אם אינה רוצה והיא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור:
והן אומרים מעות. נשכור לך בית למדור ואנו נדור בבתינו:
הדין עם היתומים. לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר:
כהדא. אשה אחת היתה כתובתה עשרים דינר:
והוה תמן חד בית בטב עשרה דינר. שלא היה ליתומים ממה להגבותה אלא בית שוה עשרה דינר:
אמר או ייבון וכו'. או יתנו לה הבית בכתובתה או עשרים דינר:
אמר רבי מנא. דלא היא דמכיון דלית ביתא טב אלא עשר כמאן דלית לה פורנא אלא עשר גרסינן דאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שעבוד בעלמא יש לה עליו ולא יתנו לה כ''א שיווי דמיו:
מיכאן והילך וכו'. כלומר וה''נ לענין מדור דכיון שאין לה בגוף הבית כלום יסלקוה במעות וישכירו לה בית אחר:
גמ' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם. ולפיכך היו כותבין כל ימי מיגד אלמנותיך שהוא לכבוד להם שתשב בביתו ותזון מנכסיו:
אנשי יהודה חסו על ממונם. יותר מעל כבודן ולפיכך נתנו הברירה ביד היורשים:
קיסרין. נהגו כיהודה ושאר כל הארצות נהגו כירושלים:
תני ר''ח. ופליגא אדרב חסדא אלא בגרו אפילו לא נישאו ונישאו אפי' לא בגרו מזונות הוא דאבדו ולא פרנסתן:
גמ' בגרו איבדו מזונות. דהא דקתני עד דתינסבן לגוברין לאו דוקא אלא עד שיצאו לרשותן ואם בגרו איבדו והה''ד נתארסו:
נישאו איבדו פרנסתן. נדוניא מעישור נכסים דתקינו להן נקראת פרנסה דקסבר לא תיקנו נדוניא אלא היכא דמינסב' בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן אם נישאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית אבד' פרנסתה ואין לה אלא מה שפסקו לה אבל נישאת בקטנותה לא פליג:
ומודין להך בהדא אלמנה. אע''ג דפליגי בבנות דהתם אע''פ שנשאת איכא למימר דלא מחלה נדונייתה דקסברה אחר זמן אתבענה מהיורשים אבל מודים זה לזה באלמנה שהיא תובעת כתובתה מן היורשין היא אומרת וכו' דאם נישאת עליה להביא ראיה שאין דרכה להנשא ולא תתבע מקודם כתובתה מן היורשין:
והא תנינן. אדרבי חייא דלעיל פריך דקאמר נישאו לא אבדו פרנסתן:
יתומה שהשיאה וכו' להוציא מידם. עישור נכסים מה שראוי לה ולא אמרי' ויתרה ונתרצית במה שכתבו לה וטעמא דקטנה היא שהרי נישאת בנישואי אמה ואחי' הא בגדולה כגון נערה אמרינן דויתרה וקשיא לר''ח:
תיפתר שנטלה מקצת. כלומר התם היינו טעמא דויתרה בגדולה שנטלה מקצת כמו דקתני במתני' שכתבו לה במאה ונ' זוז והילכך דייקינן הא גדולה ויתרה ובשנטלה מקצת:
לא כן א''ר אבינא. בשור שנטל חלק כפשוט חזקה ויתר חלק בכורתו אלמא אע''ג דלא נטל מקצת אמרי' ויתר. עוד היא שנטל המקצת. כלומר התם נמי משום דנטל חלק פשוט כנטל מקצת היא וה''ט דויתר ודחי לה רבי יוסי ברבי בון דלא נטל מקצת מיקרי שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום ואפ''ה אמרינן דויתר ושמעינן מינה דגדולה ויתרה אע''פ שלא נטלה כלום וקשיא לר''ח:
ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא. דאיבדו פרנסתן:
והא תני ר''ת. ופליג עלה:
אנא אמרי שמועה. שמעתתא דרב חסדא ואת מייתית ברייתא דר''ח וא''כ תיבטל שמוע' דידי מקמי מתנית' דידך:
רִבִּי זְעִירָא שָׁלַח שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פָּפָּא. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת מַאי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָאֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵם אוֹמְרִים מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתְּתָא הֲוָה פֶורנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִים. וַחֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת טָב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יְהָבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יְהָבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא אֶלָּא בָעֲשָׂרָה רֵּינָרִין כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא בָעֲשָׂרָה דֵּינָרִין. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
מי דמך. כשהיה נפטר היה מצוה שיתנו לאשתו כתובתה ויפטרו אותה:
ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. הא מתנאי כתובה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה ואיך יכול לבטל תנאי כתובה במה שצוה בפה. אנת אמרת. אתה בעצמך אמרת לזאת ומנא לך הא דתנאי כתובה הכי הוה:
ולא בגליל אנן קיימין. וכבר סברנן מימר דאנשי הגליל חסו על כבודן יותר מעל ממונם ובודאי תנאי כתובה היה לפי המנהג ואע''פ שצוה אין מבטלין המנהג:
מחלה לו על כתיבתה מהו. לענין תנאי כתובה של הבנים מי נימא דמחלה לו על הכל או דילמא זכותה אבדה אבל זכות בניה לא אבדה שאינה יכילה למחול זכותן ולא איפשטא:
בא עליה. מן האירוסין עודה בבית אביה אם נאמר כיון שבא עליה יש לה מזונות דמעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה או אינה אלא דרך נישואין דוקא ולא איפשטא:
משנה: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלִים. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁין לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּה לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין נוֹתְנִין לָהּ כְּתוּבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כל יומי מיגד. כל ימי משך אלמנותיך. וימשכו תרגומו ונגידו:
מתני' כך היו אנשי ירושלים כותבין. כל ימי מיגד אלמנותיך:
אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין וכו'. שבהם הדבר תלוי ואין הלכה כאנשי יהודה אלא כל זמן שלא נשאת ושלא תבעה כתובתה בב''ד ניזונת משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשה בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה:
הלכה: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין כול'. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל חָסוּ עַל כְּבוֹדָן וְלֹא חָסוּ עַל מָמוֹנָן. אַנְשֵׁי יְהוּדָה חָסוּ עַל מָמוֹנָן וְלֹא חָסוּ עַל כְּבוֹדָן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. וְאִית דְּאָֽמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. קַיסָרִין כִּיהוּדָה וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת כִּירוּשָׁלֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא היה שם בית. ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו:
היורשין שוכרין לה בית. והם ידורו בביתם:
מכאן והילך. כלומר אם אינה רוצה והיא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור:
והן אומרים מעות. נשכור לך בית למדור ואנו נדור בבתינו:
הדין עם היתומים. לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר:
כהדא. אשה אחת היתה כתובתה עשרים דינר:
והוה תמן חד בית בטב עשרה דינר. שלא היה ליתומים ממה להגבותה אלא בית שוה עשרה דינר:
אמר או ייבון וכו'. או יתנו לה הבית בכתובתה או עשרים דינר:
אמר רבי מנא. דלא היא דמכיון דלית ביתא טב אלא עשר כמאן דלית לה פורנא אלא עשר גרסינן דאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שעבוד בעלמא יש לה עליו ולא יתנו לה כ''א שיווי דמיו:
מיכאן והילך וכו'. כלומר וה''נ לענין מדור דכיון שאין לה בגוף הבית כלום יסלקוה במעות וישכירו לה בית אחר:
גמ' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם. ולפיכך היו כותבין כל ימי מיגד אלמנותיך שהוא לכבוד להם שתשב בביתו ותזון מנכסיו:
אנשי יהודה חסו על ממונם. יותר מעל כבודן ולפיכך נתנו הברירה ביד היורשים:
קיסרין. נהגו כיהודה ושאר כל הארצות נהגו כירושלים:
תני ר''ח. ופליגא אדרב חסדא אלא בגרו אפילו לא נישאו ונישאו אפי' לא בגרו מזונות הוא דאבדו ולא פרנסתן:
גמ' בגרו איבדו מזונות. דהא דקתני עד דתינסבן לגוברין לאו דוקא אלא עד שיצאו לרשותן ואם בגרו איבדו והה''ד נתארסו:
נישאו איבדו פרנסתן. נדוניא מעישור נכסים דתקינו להן נקראת פרנסה דקסבר לא תיקנו נדוניא אלא היכא דמינסב' בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן אם נישאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית אבד' פרנסתה ואין לה אלא מה שפסקו לה אבל נישאת בקטנותה לא פליג:
ומודין להך בהדא אלמנה. אע''ג דפליגי בבנות דהתם אע''פ שנשאת איכא למימר דלא מחלה נדונייתה דקסברה אחר זמן אתבענה מהיורשים אבל מודים זה לזה באלמנה שהיא תובעת כתובתה מן היורשין היא אומרת וכו' דאם נישאת עליה להביא ראיה שאין דרכה להנשא ולא תתבע מקודם כתובתה מן היורשין:
והא תנינן. אדרבי חייא דלעיל פריך דקאמר נישאו לא אבדו פרנסתן:
יתומה שהשיאה וכו' להוציא מידם. עישור נכסים מה שראוי לה ולא אמרי' ויתרה ונתרצית במה שכתבו לה וטעמא דקטנה היא שהרי נישאת בנישואי אמה ואחי' הא בגדולה כגון נערה אמרינן דויתרה וקשיא לר''ח:
תיפתר שנטלה מקצת. כלומר התם היינו טעמא דויתרה בגדולה שנטלה מקצת כמו דקתני במתני' שכתבו לה במאה ונ' זוז והילכך דייקינן הא גדולה ויתרה ובשנטלה מקצת:
לא כן א''ר אבינא. בשור שנטל חלק כפשוט חזקה ויתר חלק בכורתו אלמא אע''ג דלא נטל מקצת אמרי' ויתר. עוד היא שנטל המקצת. כלומר התם נמי משום דנטל חלק פשוט כנטל מקצת היא וה''ט דויתר ודחי לה רבי יוסי ברבי בון דלא נטל מקצת מיקרי שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום ואפ''ה אמרינן דויתר ושמעינן מינה דגדולה ויתרה אע''פ שלא נטלה כלום וקשיא לר''ח:
ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא. דאיבדו פרנסתן:
והא תני ר''ת. ופליג עלה:
אנא אמרי שמועה. שמעתתא דרב חסדא ואת מייתית ברייתא דר''ח וא''כ תיבטל שמוע' דידי מקמי מתנית' דידך:
חַד בַּר נַשׁ מִי דְמַךְ אֲמַר. יֵיבוֹן לְאִיתְּתָא דְּהַהוּא גַבְרָא פֶרְנֵא. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא אָמַר. יִתְקַייְמוּן דִּבְרֵי הַמֵּת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָה. וְיֵשׁ אָדָם מְבַטֵּל תְּנַאי כְתוּבָּה בַּפֶּה. אָמַר לֵיהּ. אַנְתְּ אָֽמְרָת אַתְּ מְנָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא בַגָּלִיל אֲנָן קַייָמִין. וְסַבְרִינָן מֵימַר. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל חָסוּ עַל כְּבוֹדָן לֹא עַל מָמוֹנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
מי דמך. כשהיה נפטר היה מצוה שיתנו לאשתו כתובתה ויפטרו אותה:
ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. הא מתנאי כתובה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה ואיך יכול לבטל תנאי כתובה במה שצוה בפה. אנת אמרת. אתה בעצמך אמרת לזאת ומנא לך הא דתנאי כתובה הכי הוה:
ולא בגליל אנן קיימין. וכבר סברנן מימר דאנשי הגליל חסו על כבודן יותר מעל ממונם ובודאי תנאי כתובה היה לפי המנהג ואע''פ שצוה אין מבטלין המנהג:
מחלה לו על כתיבתה מהו. לענין תנאי כתובה של הבנים מי נימא דמחלה לו על הכל או דילמא זכותה אבדה אבל זכות בניה לא אבדה שאינה יכילה למחול זכותן ולא איפשטא:
בא עליה. מן האירוסין עודה בבית אביה אם נאמר כיון שבא עליה יש לה מזונות דמעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה או אינה אלא דרך נישואין דוקא ולא איפשטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source